מסך ה-OLED החדש של היצרנית מספק איכות תמונה נהדרת, מיפוי קולי של חלל החדר ורטט בלתי נראה שמייצר צלילים מדויקים, אבל יש לו גם חיסרון שחובבי גיימינג יתקשו להתעלם ממנו. לקחנו אותו לסיבוב ואלה המסקנות.

 

A8 של סוני הוא אחד ממסכי הטלוויזיה הטובים ביותר בשוק כיום, עבור מי שמחפשים מסך בעיקר לתכני וידאו ולא מתעניינים יותר מדי במשחקים. החלק הראשון של ההצהרה הזו לא אמור להפתיע כשמבינים שמדובר במסך OLED. עם כל הכבוד למתחרים, אין כיום בייצור מסחרי פאנלי טלוויזיה טובים יותר מבחינת עושר צבעים וחדות תמונה. החלק השני דווקא כן מפתיע, בהיותה של סוני חברה שלצד טלוויזיות אחראית גם על מותג קונסולות המשחקים הפופולרי בעולם, פלייסטיישן.
אך לפני שנגיע למה שהמסך הזה עושה מצוין, ולמקומות בהם הוא לא עומד בקצב, הנה תזכורת: מסכי OLED הם מסכים בהם כל נקודה נדלקת ונכבית בעצמה, בלי צורך בתאורה מאחוריה. מסכים אחרים נדרשים להאיר את הפאנל מאחור, וזליגת התאורה הזו דרך הפאנל היא אחד האתגרים הגדולים בדרך להצגת צבעים מדויקת.
לטכנולוגיה יש גם חסרונות מובנים (בנוסף להיותה יקרה יחסית), כמו הפוטנציאל לצריבת תמונה, אבל מסכי OLED מודרניים כוללים כמה דרכים להתמודדות עם תמונות סטטיות, שאמורות למנוע צריבה. כיום צריבה היא לא כל כך בעיה כמו שהיא נקודת הפחדה שיווקית של מי שאינם מייצרים דגמי OLED. ואם כבר ייצור – LG היא היחידה שמייצרת את הפאנלים בגדלים לטלוויזיות, והיא זו שמוכרת אותם לכל היצרנים האחרים – סוני, פיליפס, פנסוניק ועוד.
A8 של סוני
העובדה שמדובר בפאנל זהה אצל כולם לא אומרת שהמסכים זהים גם. מה שחשוב בטלוויזיה מודרנית זה לא רק איך התמונה מוצגת, אלא גם העיבוד שהיא עוברת. בתוכן שאינו 4K, למשל, המסך עשוי להיות זה שמחליט בעצמו מה להציג בכל אותן הנקודות עבורן אין לו מידע. המסך הוא גם זה שמחליט איך לטפל במידע הנוסף שיכול להגיע עם התמונה, כמו נתוני HDR – שכבת מידע נוספת שמטרתה לאפשר הצגה של צבעים הרבה יותר עשירים עם הרבה יותר גוונים.
וכמובן שיש את כל מה שמסביב: הממשק, החיבורים, תמיכה בטכנולוגיות חדשות שאינן בהכרח קשורות לעובדה שמדובר במסך OLED. וכן, גם העיצוב. המעצבים של סוני עשו עבודה טובה – המסך נראה מינימליסטי וכולל מסגרת אפסית.
מיפוי קולי של חלל החדר
נתחיל מהתמונה. ניסיתי לפני כמה חודשים את אחד ממסכי OLED החדשים של LG, והמסך של סוני אינו נופל מהם באיכות תמונה. בסרטים שמהווים עבורי נקודות השוואה, ביניהם "בלייד ראנר" 2049 (הכולל לא מעט סצנות חשוכות-יחסית) וסצנות נבחרות צבעוניות מאוד מ-Our Planet בנטפליקס, ה-A8 מציג תמונה מהממת: חדה ומדויקת. יש מקרים בהם למסך אפילו יתרון קל על LG, כמו בהתמודדות עם תנועה מהירה, אם כי באמת שמדובר במשהו מינורי למדי.
A8 של סוני
המקום בו ל-A8 יש יתרון על כמעט כל מסך אחר בו נתקלתי לאחרונה הוא הצליל. סוני לקחה כאן טכנולוגיה ששולבה ב-AG9 מהשנה שעברה, במסגרתה המסך כולו רוטט בצורה שאינה נראית לעין כדי לייצר צליל. זה לא רעיון חדש, ולמעשה כבר ראינו אותו בסמארטפונים של LG, אבל במסך הזה המימוש שלו מצוין. יחד עם שני סאבוופרים קטנים, מתקבל צליל מצוין יחסית למסך טלוויזיה. סוני אפילו מנסה להבין איפה אתם יושבים באמצעות תהליך מיפוי קולי של חלל החדר ולהתאים את הצליל למרחק הצפייה.
שובו של הטלטקסט
אחד החששות העיקריים שלי לפני סקירת המסך הייתה האלרגיה שאני מפתח כשיש ממשק של Android TV בסביבה. בעיניי מערכת ההפעלה הנוכחית של גוגל לטלוויזיות מיושנת ומעייפת. לא הייתי צריך לחשוש. המימוש של סוני ל-Android TV מלביש מעל מערכת ההפעלה של גוגל ממשק חביב ואינטואיטיבי, שכולל בין השאר את תפריטי ההגדרות הידידותיים ביותר למשתמש בהם נתקלתי. במקום סתם להציג הגדרות, המסך של סוני מסביר מה הן עושות ומנסה לעזור לכם. כן, מסך הבית הוא עדיין מסך הכרטיסיות השחור של Android TV, אבל המעבר בין אמצעי הקלט השונים, ההגדרות שלהם ורוב השימוש בטלוויזיה בעצם נעשו בצורה טובה מאוד.
השלט שמגיע עם המסך נראה שמרן למדי – מלבן עם שורות של כפתורים, בהם קיצורי דרך לנטפליקס ולחנות האפליקציות של גוגל – אך הוא כולל גם מיקרופון וחיישן תאורה. האחד כדי לדבר עם Google Assistant, השני מדליק תאורת כפתורים כשאתם מרימים את השלט בחושך. לצידם, אגב, יש כאן כפתור טלטקסט. כן, ב-2020 לשלט של מסך OLED יש כפתור טלטקסט. הידעתם: יש עדיין מדינות עם שירות טלטקסט פעיל.
לא לגיימרים
עם התמונה הכל טוב, והסאונד מצוין – אז למה זה לא מסך לגיימרים? אתחיל בהסתייגות: שיחקתי עליו גם בפלייסטיישן 5 וגם ב-Xbox Series X ושתיהן נראות בו נהדר. אבל המסך הזה לא תומך בכמה טכנולוגיות שעשויות להיות מאוד רלוונטיות לאלה מכם שרוצים לשחק. רובן חלק מתקן HDMI 2.1, שלא נתמך על ידי המסך הזה.
הבקר של פלייסטיישן 5
החשובה ביותר היא תמיכה בתצוגת 120 פריימים בשניה (fps) ברזולוציית 4K. פלייסטיישן ואקס-בוקס חדשות, כמו גם מחשבי גיימינג עדכניים, יכולים לשלוח למסכים 120 פריימים בשניה כדי שהתמונה שתתקבל תהיה חלקה יותר. זה אחד החידושים המהותיים בדור הקונסולות הזה. במסך הזה תהיו מוגבלים ל-60 פריימים בלבד.
טכנולוגיה מהותית נוספת שלא נתמכת במסך הזה היא VRR – קצב רענון משתנה. למען ההגינות נציין כי גם פלייסטיישן 5 לא תומכת בה עדיין, אך רק השבוע סוני הודיעה כי תוסיף תמיכה בעדכון תוכנה עתידי. כשהמסך תומך בקצב רענון משתנה, הוא יכול להתאים את רענון המסך לקצב שליחת התמונות על ידי המקור. בלי ההתאמה הזו, המסך בעצם חייב להציג מספר תמונות קבוע בכל שניה, גם כשכרטיס המסך לא מסוגל לשלוח לו מידע חדש, מה שעלול לגרום לכך שהמסך ינסה להציג שתי תמונות בבת אחת. כשהמסך מציג תנועה, זה נראה מעצבן וצורם לעין. בווידאו סטנדרטי אין בעיה כזו כי קצב השידור הוא קבוע, אבל כרטיסי מסך לפעמים משנים את הקצב בו הם מפיקים תמונות.
מחיר: 10,990 שקלים.
לקריאה נוספת מאתר Ynet לחצו כאן